<h1>צרור הכסף הקצר, דרך ד' שער ב'</h1>
<h2>דף ט:</h2>
המקנה בהמה וכלים שעליה, אע"פ שמשכה וקנאה, לא קנה הכלים עד שיגביהם או ימשכם בעצמם. דהוי כחצר המתהלכת, ולא קנה מה שבתוכה. ואם היתה כפותה קנה מה שעליה. אמר לו המקנה משוך הבהמה וקנה הכלים, כיון שלא הקנה הבהמה כלים נמי לא נקנו, אפילו בהמה כפותה. ואיתה בפרקא קמא דמציעא.
<h2>דף י:</h2>
והיכא דניחא ליה דליקני לוקח בהגבהה ולא במשיכה או בהפך, הכל תלוי במאי דניחא למוכר. דהאומר אי אפשי בתקנת חז"ל שומעין לו. והרשב"א [כתב] דהוא הדין אם הקנייה מדאורייתא, ככסף בקרקע, דוקא דניחא ליה.
<h2>דף מו:</h2>
המטלטלין אינן נקנין בכסף בשטר ובחזקה. בכסף, אע"ג דדבר תורה מעות קונות, חכמים תיקנו משיכה, ואיתיה פרק הזהב [מ"ו ע"ב]. ולא בשטר, דלא מהני רק לדבר שהוא מסויים כקרקע ועבדים, ולא במטלטלי. הרשב"א [הביא] ראיה, שטרא בספינתא למה לי מטלטלא הוא, פרק הספינה [ע"ו ע"א]. ועיקר הדין קידושין פ"ק [כ"ב ע"ב]. ואינן נקנין בחזקה, כדמוכח התם, מילתא דליתא במטלטלי לא קתני, דהיינו כסף שטר וחזקה, פ"ק דקדושין.
<h2>דף מז.</h2>
וכל שאין הקנייה קנייה, אי איתניס איתניס למוכר. והשוכר מקום המטלטלין, אפילו הם ברשות מוכר קנה. וכן אם עליית הלוקח מושכרת למוכר קנה לוקח מטלטלים, דגזירת נשרפו חטיך בעלייה ליכא דאיהו טרח בדליקה שהעלייה שלו. רי"ף פרק הזהב.
